הלוואי וזאת הייתה בדיחה
I Wish it Was a Joke
קבוצת ע•דש: דפנה טלמון | עידית קופסקי | שרון אזגי | עירית בראל בסן
Dafna Talmon | Edith Kofsky | Sharon Azagi | Irit Barel Bassan
Curator: Hadassa Cohen | אוצרת: הדסה כהן
תקשורת ההמונים היא תופעה מרכזית בחיים המודרניים. בניגוד לאמצעי התקשורת המסורתיים כמו הרדיו, העיתונות הכתובה והטלוויזיה אשר מתאפיינים במסר חד-כיווני ונמען פסיבי, מרחב האינטרנט מציע שיח דינאמי ורב-ערוצי המאפשר לצרכני המדיה להיות בה בעת, גם יצרני תוכן; המוען הוא סימולטנית גם הנמען1. לרשתות החברתיות מיוחסת השפעה משמעותית על עיצוב דעת הקהל ועל הבניית המציאות, כמו גם על החיים האישיים והציבוריים של הפרט, ובעיני רבים השפעה זו שנויה במחלוקת.
בתערוכה זו צוללות ארבע האמניות - שרון אזגי, עירית בראל בסן, דפנה טלמון ועידית קופסקי אל נבכי הרשתות החברתיות ודולות משאלות לב כמוסות, מגונות, משעשעות ולעתים מעוררות פלצות המתחילות במילה ״הלוואי״. משאלות אלה מוצגות בעבודת וידאו נזירית ומונוכרומטית ומושמעות כמתוך טלפרומפטר בקולה של טלמון.
דפנה טלמון (נ׳ 1972), בוגרת תואר ראשון (1998) ושני (2003) בגיאוגרפיה עם התמחות בתכנון עירוני, ובוגרת התכנית ללימודי המשך באמנות, המדרשה (2018);
שרון אזגי (נ׳ 1986), בוגרת תואר ראשון באמנות (2015) ותואר שני באמנות (2020), אקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל;
עירית בראל בסן (נ׳ 1974), בוגרת לימודי משפטים, אוניברסיטת בר אילן (2000), בוגרת תואר ראשון באמנות, אקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל (2005);
עידית קופסקי (נ׳ 1987) בוגרת תואר ראשון באדריכלות (2011) ותואר שני באמנות (2020), אקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל.
בינות לקירות מבנה שהוא ספק-היכל ספק-אוהל עשוי מיילר (חומר רפלקטיבי המשמש אמצעי בידוד במעבורות חלל ובחקלאות תעשייתית), קריאות ה״הלוואי״ עוברות שיבוש ופירוק בו האפיקים הסונאריים מתעוותים ונמתחים עד שמשמעותן המקורית של המילים מתאיידת. בסנכרון עם מיצב מנורות פלורסנט מהבהב, נוצרת מנגינה חדשה - כוריאוגרפיה אור-קולית אפילפטית המבוססת על מכניקה אווירודינמית ייחודית של פרפרים: קצב פעימות האור מקביל למשק-כנפיים ייחודי המחולל מערבולת אוויר שבעזרתה פרפר מניף את עצמו מעלה. בכך משפטי ה״הלוואי״ הופכים למצמוץ, למחשבה מופשטת שהצטמצמה לכדי מצב בינארי של ON ו-OFF.
האמניות בוחנות את התנועה האנושית הנעה בין השאיפה לסינגולריות והגשמה עצמית לבין הרצון להשתייך. הן שואלות על אופיה הרליגיוזי של הרשת החברתית, על האנונימיות ככוח בעידן חשוף עד לזרא. על פניו, נדמה שהרשתות החברתיות מהוות פלטפורמה לריבוי דעות והשקפות, ומעמיקות את היכרותו של האדם את עצמו, מאפשרת לו לקבל את השוני של זולתו. בפועל, משתקפת אחיזת עיניים וכפל-סטנדרטים. בצורה טקסית כמעט, מתעלות האמניות את בליל שחרורי הקיטור או התחינות צובטות-הלב אל זירה ארעית המכילה והמוכלת בו זמנית, מוצא אחרון להתייחד עמו ולהאזין לקולות הבטן הרכה של האינטרנט.
1 מתוך: גורביץ׳, ד׳., ערב, ד׳. ״תקשורת המונים״. אנציקלופדיה של הרעיונות. אוחזר מתוך: https://haraayonot.com/idea/mass-media/