top of page
  • YouTube
  • Instagram
  • Whatsapp

MIC – Made in China

Curator Hagar Raban


The MIC – Made In China exhibition invites visitors to take a look behind the scenes of consumer culture, and take an active part in it, in contrast to the role that they are accustomed to – that is, not as end consumers, but as production-line workers. As we enter the exhibition–factory, we are required to deposit our belongings on racks at the designated spots, put on gloves and wrap our shoes in special coverings. We are then presented with an orientation map, showing our current location in the factory space, as well as its various sections and the path one must take between them. As we make our way along the route – which is clearly demarcated and marked on the gallery floor – we eventually reach the “Training Room,” where we are asked to watch a short tutorial video, which introduces us to the main processes and principles of the factory’s principal function: gift wrapping. Later, we are asked to apply what we have learned: to choose an object from the “raw materials” that are piled up “in bulk” in the operational area, wrap it up as instructed, and put it away in a branded box of the factory, which bears a yellow and luminous sticker with the logo MIC – Made in China.

The multidisciplinary artist Dafna Talmon often combines photography, installation, video, and performance in her works. Since graduating from Hamidrasha School of Art, Beit Berl in 2018, she has been creating community-based projects that engage with the themes of home, freedom, consumer culture, the notion of abundance, and relationships – between people, and between them and their belongings. She is best known for her flagship work, The Gift Project, which comprises her personal encounters with people seeking to get rid of old objects – which she turns into gifts that are handed out to others. Talmon has been refining and developing this project over the past two years, and each time it takes a surprising and new turn: documenting either the objects, or the people who are parting with them; at times combined with video works; and on one occasion even crossing the entire country as she visited various communities from north to south, as part of an ongoing performance titled The Gift Car Journey.


In the present exhibition at City Gallery Kfar Saba, the artist is changing course, in a bid to reveal to us how goods are produced. The name of the exhibition – Made in China - is both a concrete description and a well-known mark that appears on various consumer products made in China. Because factories in the Far East in general, and China in particular, operate under very different standards and regulations than those of most Western countries, the term Made in China is linked in our Western cultural consciousness to mass production of cheap and unreliable products of poor quality, and occasionally even a health hazard, due to toxic substances or unsafe components. In addition, the label also bears a loaded connotation with regard to the human aspect of the production process: in these factories in East Asia – which are also known as “sweatshops” – working conditions are deplorable and exploitative. Their workers (who, in some cases, are children) are often denied social rights, paid a pittance, and work long hours, in some instances at risk of their health.


Under this title, Talmon turns the gallery into a factory for the production and wrapping of gifts, whose raw materials are various objects that people have sought to get rid of or part from. To this end, she has established a large-scale collaboration with the Sustainability and Innovation Department; the Kipod Center for Sustainability; and the Community Department at the Kfar Saba Municipality. With them, as a participatory performative  action, she has set out to collect from the city residents all the items that they no longer need – clothes, books, ornamental objects, toys, and so forth – to be “optimally and expertly” gift-wrapped (as we have learned from the tutorial). These objects can be found in the gallery space in the “Operational Area – Raw Material” section, where they are placed in a large pile, to be diminished over time.

In this way, by visiting the gallery consumerism is replaced by productivity. At first blush, this is an active, positive, and constructive thing to do, yet the “production” that Talmon enables us to take part in is actually useless, as it is nothing more than a generic wrapping of existing objects, with the minimal means at our disposal: brown wrapping paper, a pair of scissors, and a tape dispenser. Through this tongue-in-cheek, humorous take on production, Talmon seeks to hold up a mirror to us that makes us scrutinize our relationship with all these objects: As individuals and as a society, can we exist with fewer objects, or less consumption? Given that our homes manage to continue to exist without all those objects that we once thought we needed, did we really need them in the first place? Can one person’s garbage become another person’s treasure? And above all, are we capable of defining ourselves without reference to our possessions? Will we ever be able to break free from them?


Photos by Dafna Talmon and Tal Nissim


MIC – Made in China

אוצרת הגר רבן

התערוכה MIC – Made in China מזמינה את קהל המבקרים להיכנס אל מאחורי הקלעים של תרבות הצריכה ולקחת בה חלק פעיל באופן הפוך לזה שהם מורגלים בו: לא כצרכני קצה, אלא כפועלי פס הייצור. עם הכניסה לתערוכה-מפעל, אנו נדרשים להפקיד את חפצינו ולתלותם על מתלים המיועדים לכך, לעטות כפפות ולעטוף את נעלינו בכיסויים מיוחדים. אל מול עינינו ניצבת מפת התמצאות, המציינת את מיקומנו הנוכחי בחלל המפעל, כמו גם את חלקיו השונים ואת הדרך שיש לעשות ביניהם. ההתקדמות לאורך המסלול, התחום ומסומן היטב על גבי רצפת הגלריה, תוביל אותנו אל "חדר ההדרכה". שם נתבקש לצפות בסרטון לומדה קצר, שיציג בפנינו את התהליכים והעקרונות המרכזיים של העבודה העיקרית במפעל: עטיפת מתנות. בהמשך הסיור, נתבקש ליישם את מה שלמדנו: לבחור חפץ כלשהו מבין "חומרי הגלם" המונחים ב"צובר" באזור התפעולי, לעטוף אותו על פי הכללים ולאחסנו בארגז ממותג של המפעל, הנושא על דפנותיו מדבקה צהובה ומאירת עיניים עם הלוגו MIC – Made in China.


האמנית הרב-תחומית דפנה טלמון משלבת תדיר בעבודותיה צילום, מיצב, וידיאו ופרפורמנס. מאז שסיימה את לימודיה (בתוכנית ללימודי המשך במדרשה לאמנות, בית ברל, 2018), היא יוצרת פרויקטים מבוססי-קהילה העוסקים בביתיות, בחופש, בתרבות הצריכה, במושג השפע ובמערכות יחסים – בין בני אדם לבין עצמם ובינם לבין החפצים שלהם. טלמון מוכרת בעיקר בזכות עבודת הדגל שלה, פרויקט המתנות, הכוללת מפגשים אישיים שלה עם קהל המבקש להיפטר מחפצים ישנים, שאותם היא הופכת למתנות המחולקות לאנשים אחרים. טלמון משכללת ומפתחת את הפרויקט הזה בשנתיים האחרונות, ובכל פעם מתקבלת בו תפנית מפתיעה וחדשה: לעיתים היא מתעדת את החפצים; לעיתים את האנשים הנפרדים מהם; לעיתים משולבות בפרויקט עבודות וידיאו; ופעם אחת אף חצתה את כל הארץ וביקרה בקהילות שונות, מצפון ועד דרום, במסגרת פרפורמנס מתמשך שזכה לשם מסע אוטו המתנות. 

בתערוכה הנוכחית, בגלריה עירונית כפר סבא, טלמון פונה לאפיק חדש, ומבקשת לחשוף בפנינו את מהלכי הייצור של הסחורה. שם התערוכה, MIC – Made in China, הוא הן תיאור מעשי והן סימן מסחרי מוכר המופיע על מוצרי צריכה שונים המיוצרים בסין. מאחר שמפעלים במזרח הרחוק בכלל, ובסין בפרט, פועלים תחת תקנים ומגבלות שונות מאוד מאלו הנהוגות במרבית מדינות המערב, המונח Made in China מתקשר בתפיסתנו התרבותית המערבית לייצור המוני של מוצרים זולים ולא עמידים באיכות ירודה, שלעתים אף מהווים סכנה של ממש בשל הימצאותם של חומרים רעילים או חלקים לא בטיחותיים. בנוסף, הכותרת נושאת גם מטען ערכי המתייחס למרכיב האנושי בתהליך הייצור, המתרחש במפעלים במזרח אסיה המכונים "סדנאות יזע" (sweatshops) משום שמתקיימים בהם תנאי עבודה מחפירים ונצלניים. לרוב, הפועלים הללו – חלקם ילדים – נטולי זכויות סוציאליות, שכרם זעום, והם עובדים שעות ממושכות, לעיתים תוך סיכון בריאותם. 


תחת כותרת זו, הופכת טלמון את הגלריה למפעל לייצור ולעטיפת מתנות, שחומרי הגלם שלו הם אובייקטים שונים שאנשים ביקשו להיפטר או להיפרד מהם. לשם כך, יצרה האמנית שיתוף פעולה רחב-היקף עם האגף לקיימות, עם מרכז קיפוד לקיימות פורצת דרך ועם מחלקת קהילה בעיריית כפר סבא. יחד איתם, כפעולה פרפורמטיבית-השתתפותית, יצאה לאסוף מתושבי העיר חפצים שאין להם עוד צורך בהם – בגדים, ספרים, כלי נוי, צעצועים ועוד. חומרי גלם אלה עתידים להפוך במהלך התערוכה למתנות העטופות בצורה "מיטבית ומצוינת" (כפי שלמדנו מסרטון ההדרכה). הם נערמו בערימה גדולה ב"אזור תפעולי – חומר גלם", המצפה למבקרים שיגיעו לגלריה ויעבדו כפועלי הייצור העוטפים אותם, וכך תקטן הערימה בחלוף הזמן. 


במסגרת הביקור בגלריה, הפעולה הצרכנית מתחלפת אפוא בפעולה היצרנית. לכאורה, זהו הצד הפעיל, החיובי והתורם של המטבע. אך הייצור שטלמון מאפשרת לנו להשתתף בו הוא בעצם חסר תוחלת. זוהי פעולת עיטוף גנרית של חפצים קיימים, הנעשית באמצעים המינימליים שהיא מעמידה לרשותנו: נייר אריזה חום, זוג מספריים ומתקן נייר-דבק. באמצעות הגיחוך וההתבוננות ההומוריסטית על פעולת הייצור, טלמון מבקשת להעמיד מולנו מראה הבוחנת לעומק את יחסינו עם כל אותם חפצים: כיחידים וכחברה, האם אנו יכולים להתקיים עם פחות חפצים, פחות צריכה? לאור זאת שהמרחב הביתי שלנו מצליח להמשיך ולהתקיים בלי כל אותם חפצים שפעם חשבנו שאנחנו צריכים, האם באמת נזקקנו להם מלכתחילה? האם זבל של אחד יכול להפוך לאוצר של האחר? ומעל לכול, האם יש לנו אפשרות להגדיר את עצמנו במנותק מהחפצים שלנו? האם נצליח להשתחרר מהם?  


צילומים דפנה טלמון וטל ניסים

bottom of page